מתי נהפכת אי שביעות רצון מתוצאה של ניתוח קוסמטי, לכזו המקנה עילת תביעה של רשלנות רפואית? האם יש צורך בניתוח שלאחריו יבוצע ניתוח מתקן, או לא. האם ניתן לחייב את המטופל לבצע ניתוח מתקן?
במקרה בו אני מטפל מדובר על בחורה בת 22, שסבלה מכאבי גב עזים מאחר והייתה בעלת חזה הגדול פרופורציונלית (גודל קאפ DD), למבנה גופה הרזה. מאחר ומידות החזה גרמו לבחורה לכאבי גב, היא החליטה להקטין את שדייה ולהרימם, מאחר והיו נפולים עקב גודלם (באופן יחסי בהשוואה לחזה של בחורות בנות גילה, שהינו קטן יותר).
לאחר התלבטויות נפגשה הבחורה עם כירורג פלסטי, אשר פיזר הבטחות לרוב והבטיח לה כי ניתן בקלות לבצע הרמה והקטנה של החזה וזאת בניתוח אחד וכי הצלקות שיישארו, יהיו קטנות ומינוריות, ואף הן תעלמנה עם השנים בלי להותיר זכר.
כמו כן יש לציין כי הבחורה הינה מעשנת, עובדה שהובהרה למנתח בפגישה הראשונה ביניהם.
כאן המקום לציין כי גם בניתוח של הרמה וגם בניתוח של הקטנה, יש צורך למקם את הפטמות מחדש, בהתאם לצורתו החדשה של החזה. משכך חשוב שבמידה ויש רצון לעבור ניתוח הרמה והגדלה, יש לבצע את שניהם יחדיו, על מנת שלא להזדקק להזזת הפטמות פעמיים.
לאחר שהתאוששה הבחורה מהניתוח היא הופתעה לגלות שבמקום ניתוח של הרמה והקטנה, למעשה בוצע לה רק ניתוח הרמה, דבר שמשמעותו היא שיש צורך בניתוח נוסף, ניתוח שבו תוזזנה פטמותיה פעם שנייה.
כעבור חודש, ולאחר שהנפיחות באזור החזה נעלמה, הבחינה הבחורה כי שדייה אינם סימטריים וכי פטמה אחת ממוקמת באופן משמעותי מעל השנייה. בנוסף הצלקות שאמורות היו להיות קטנות ודקות היו גדולות, מכערות, ומוגלתיות.
חודשיים לאחר מכן (ועם חלוף הזיהום), שמה לב הבחורה ששדייה שוב נפולים, אך הצלקות עדיין גדולות ומכערות. בתגובה לכך, האשים המנתח את הבחורה כי תוצאת הניתוח היא באשמתה המלאה מאחר ולא הפסיקה לעשן (דבר שמעולם לא הובהר לה, ואינו מופיע בתיעוד הרפואי של הניתוח שעברה), וכי נפילת החזה היא כתוצאה מכך שעלתה 3 ק"ג במשקלה ושעליה לשוב לאחר שתרזה בחזרה, והוא יבצע ניתוח נוסף של הרמה ואף יקטין את החזה. כמובן שלא היה למנתח כל הסבר מדוע לא ביצע את ניתוח ההקטנה כמבוקש.
כשנה מאוחר יותר עברה הבחורה ניתוח הרמה מתקן, שבמהלכו הוקטנו שדייה והפטמות הוזזו פעם נוספת, לשם התאמתן לצורת החזה החדשה. מאחר והונחתה הפעם שלא לעשן, הפסיקה הבחורה לעשן לפני הניתוח ולאחריו, על מנת להגדיל את סיכויי הצלחת הניתוח.
לאחר הניתוח המתקן (והשני במספר), נוכחה הבחורה כי שדייה עדיין נפולים, וזאת על אף שהוקטנו קמעה (מגודל קאפ DD ל-D), כאשר הפטמות עדיין ממוקמות בצורה שאיננה פרופורציונלית לחזה (ואף אינן סימטריות ביחס של אחת כלפי השנייה).
לעניין הצלקות נוכחה הבחורה כי הצלקות החדשות (שהיו אמורות על פי המנתח, להיות מאוזנות ונסתרות מתחת לשד), הינן מאונכות ויורדות בצורה בולטת וגסה מתחת למיקום הפטמה ועד לתחתית השד. בנוסף הצלקות המקוריות, הינן בולטות ומכערות אף הן את מראה השדיים, שגם בלעדיהם אינו משביע רצון.
כיום הבחורה איננה במערכת יחסים. מבן זוגה, שעימו תכננה להתחתן לפני הניתוחים, נפרדה הבחורה, וגם אם לתוצאת הניתוח לא הייתה השפעה מכרעת להחלטתם המשותפת להיפרד, אין ספק שהיא תרמה באופן בפועל לפרידה.
למרות הצורך הממשי בניתוח מתקן שני (וסה"כ שלישי), אין הבחורה מסוגלת לעבור את התהליך פעם נוספת, ובטח שלא אצל אותו מנתח.
לאחרונה הוגשה תביעה רשלנות רפואית כנגד המנתח ובית החולים בו בוצעו הניתוחים, בבית המשפט השלום בנצרת. נכון לתאריך כתיבת המאמר, טרם התקבלה תשובת הנתבעים על הדרך בה ירצו לנהל את התיק, בין אם על ידי ניהול משא ומתן לעניין פשרה או בבית משפט.
בהמשך יועלה עדכון לעניין הצורה בה הסתיימה התביעה.
הערה1: מדובר במקרה אמיתי המנוהל בימים אלו על ידי כותב המאמר.
הערה2: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
